(א)אַֽחֲרֵי־כֵ֗ןפָּתַ֤חאִיּוֹב֙אֶת־פִּ֔יהוּוַיְקַלֵּ֖לאֶת־יוֹמֽוֹ׃(ב)וַיַּ֥עַןאִיּ֗וֹבוַיֹּאמַֽר׃ (ג)יֹ֣אבַדי֭וֹםאִוָּ֣לֶדבּ֑וֹוְהַלַּ֥יְלָהאָ֝מַ֗רהֹ֣רָהגָֽבֶר׃ (ד)הַיּ֥וֹםהַה֗וּאיְֽהִ֫יחֹ֥שֶׁךְאַֽל־יִדְרְשֵׁ֣הוּאֱל֣וֹהַּמִמַּ֑עַלוְאַל־תּוֹפַ֖עעָלָ֣יונְהָרָֽה׃ (ה)יִגְאָלֻ֡הוּחֹ֣שֶׁךְוְ֭צַלְמָוֶתתִּשְׁכׇּן־עָלָ֣יועֲנָנָ֑היְ֝בַעֲתֻ֗הוּכִּֽמְרִ֥ירֵייֽוֹם׃ (ו)הַלַּ֥יְלָההַהוּא֮יִקָּחֵ֢ה֫וּאֹ֥פֶלאַל־יִ֭חַדְּבִּימֵ֣ישָׁנָ֑הבְּמִסְפַּ֥ריְ֝רָחִ֗יםאַל־יָבֹֽא׃ (ז)הִנֵּ֤ההַלַּ֣יְלָההַ֭הוּאיְהִ֣יגַלְמ֑וּדאַל־תָּב֖וֹארְנָנָ֣הבֽוֹ׃ (ח)יִקְּבֻ֥הוּאֹֽרְרֵי־י֑וֹםאהָ֝עֲתִידִ֗יםעֹרֵ֥רלִוְיָתָֽן׃ (ט)יֶחְשְׁכוּ֮כּוֹכְבֵ֢ינִ֫שְׁפּ֥וֹיְקַו־לְא֥וֹרוָאַ֑יִןוְאַל־יִ֝רְאֶ֗הבְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃ (י)כִּ֤ילֹ֣אסָ֭גַרדַּלְתֵ֣יבִטְנִ֑יוַיַּסְתֵּ֥רעָ֝מָ֗למֵעֵינָֽי׃ (יא)לָ֤מָּהלֹּ֣אמֵרֶ֣חֶםאָמ֑וּתמִבֶּ֖טֶןיָצָ֣אתִיוְאֶגְוָֽע׃ (יב)מַ֭דּוּעַקִדְּמ֣וּנִיבִרְכָּ֑יִםוּמַה־שָּׁ֝דַ֗יִםכִּ֣יאִינָֽק׃ (יג)כִּֽי־עַ֭תָּהשָׁכַ֣בְתִּיוְאֶשְׁק֑וֹטיָ֝שַׁ֗נְתִּיאָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽלִֽי׃ (יד)עִם־מְ֭לָכִיםוְיֹ֣עֲצֵיאָ֑רֶץהַבֹּנִ֖יםחֳרָב֣וֹתלָֽמוֹ׃ (טו)א֣וֹעִם־שָׂ֭רִיםזָהָ֣בלָהֶ֑םהַֽמְמַלְאִ֖יםבבָּתֵּיהֶ֣םכָּֽסֶף׃ (טז)א֤וֹכְנֵ֣פֶלטָ֭מוּןלֹ֣אאֶהְיֶ֑הכְּ֝עֹלְלִ֗יםגלֹא־רָ֥אוּאֽוֹר׃ (יז)שָׁ֣םרְ֭שָׁעִיםחָ֣דְלוּרֹ֑גֶזוְשָׁ֥םיָ֝נ֗וּחוּיְגִ֣יעֵיכֹֽחַ׃ (יח)יַ֭חַדאֲסִירִ֣יםשַׁאֲנָ֑נוּלֹ֥אשָׁ֝מְע֗וּק֣וֹלנֹגֵֽשׂ׃ (יט)קָטֹ֣ןוְ֭גָדוֹלשָׁ֣םה֑וּאוְ֝עֶ֗בֶדחׇפְשִׁ֥ימֵאֲדֹנָֽיו׃ (כ)לָ֤מָּהיִתֵּ֣ןלְעָמֵ֣לא֑וֹרוְ֝חַיִּ֗יםלְמָ֣רֵינָֽפֶשׁ׃ (כא)הַֽמְחַכִּ֣יםדלַמָּ֣וֶתוְאֵינֶ֑נּוּוַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּמִמַּטְמוֹנִֽים׃ (כב)הַשְּׂמֵחִ֥יםאֱלֵי־גִ֑יליָ֝שִׂ֗ישׂוּכִּ֣ייִמְצְאוּ־קָֽבֶר׃ (כג)לְ֭גֶבֶראֲשֶׁר־דַּרְכּ֣וֹנִסְתָּ֑רָהוַיָּ֖סֶךְאֱל֣וֹהַּבַּעֲדֽוֹ׃ (כד)כִּֽי־לִפְנֵ֣ילַ֭חְמִיאַנְחָתִ֣יתָבֹ֑אוַֽיִּתְּכ֥וּכַ֝מַּ֗יִםשַׁאֲגֹתָֽי׃ (כה)כִּ֤יפַ֣חַדפָּ֭חַדְתִּיוַיֶּאֱתָיֵ֑נִיוַאֲשֶׁ֥ריָ֝גֹ֗רְתִּייָ֣בֹאלִֽי׃ (כו)לֹ֤אשָׁלַ֨וְתִּי׀ וְלֹ֖אשָׁקַ֥טְתִּיוְֽלֹא־נָ֗חְתִּיוַיָּ֥בֹארֹֽגֶז׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
אאֹֽרְרֵי־י֑וֹם א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם (חטף)
בהַֽמְמַלְאִ֖ים א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים (חטף)
גכְּ֝עֹלְלִ֗ים א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים (חטף)
דהַֽמְחַכִּ֣ים א=הַֽמֲחַכִּ֣ים (חטף)
E/ע
הערות הרב קאפח על תפסיר רס״ג
הערותNotes
(א)ויהלל, וגנה דורי. אין הכוונה בני דירו, ולא את יום הולדתו, ולא יום שבו דבר, אלא את כל ימי חייו העלובים. והטעם שלא דברו גם לאחר שבעת הימים עד שהחל איוב, כי כך היה נהוג שאין המנחמים רשאים לדבר ולנחם עד שיפתח האבל כדאיתא במועד קטן כח ב, ומכאן למדו.
(ב)ויעז, ויחל איוב ויאמר. ודומה לזה וענו ואמרו, דברים כא ז, שם תרגם פתיחת דבור. וכן וענית ואמרת, שם כו ה. וענו הלוים, שם כז יד. כולן התחלה ופתיחת דבור ולא מענה ותשובה.
(ג)יאבד, יאבד היום אשר נולדתי בו מלהזכר באבדני. והלילה אשר נאמר נולד בו גבר.
(ד)אל תופע, אל תזרח עליו השמש.
(ה)יגאלהו, וימלאו מקומו מקום האור החשך והצלמות אפלה, ותשכן עליו עננה ויארעו כו כמו החום הלוהט של היום. תרגם יגאלהי ״יתולאה״ כמו שתרגם ובא גואלי, ויקרא כה כה. כי גאל אתה, רות ג ט. כלומר מי שראוי לבא במקומו ולפעול מה שהיה הוא צריך לפעול. ואף כאן יהיו החשך והצלמות גואלי הנהרה וימלאו מקומה. ונראה לי כי יבעתהו מלשון עת, ושרשה עות, והיתה צריכה להיות ״יעתוהו״ והבית נוספת. ולפי תרגום רבנו אי אפשר לפרש משרש בעת. וראה לקמן טו כד, וכל השאר.
(ו)אל יחד, לא יקבץ יחד בתוך ימי השנה. וכך תרגם אל תחד כבודי, בראשית מט ו.
(ז)הנה, כמו שהיה אותו הלילה אומלל לא באתני בו רנה. ופסוק זה דבק לשלפניו מדוע יקחהו אפל יבעתהו כמרירי יום מפני שהיה אומלל שנולדתי בו ביש גדא ולא באתני בו רננה.
(ח)יקבהו, יקללוהו הזועמים על חייהם, המתעתדים לעורר דאבונם. כלומר האמללים המוכנים המעותדים ומזומנים בכל רגע לקונן ולהספיד את חייהם הרעים אם רק תפרוט פריטה קלה על נימת נפשם מבחינה זו.
(ט)יחשכו, יחשכו כוכבי שחרו, ויהוו בני אדם בו לאור ואין, ולא ייראו בו ברקי השחר.
(י)כי, כי אלו נסגרו דלתי הבטן של אמי בעדי היה העמל נסתר ממני. ותיבת ״לא״ כאלו כתיבה בוו ונקודה שורק. יוד הכנוי שכתיבת ״בטני״ ענינה הבטן שהייתי בו, כאדם האומר נרתיקי.
(יא)למה, ולואי שמתתי בבטן אמי או בעת שיצאתי ממנו גועתי.
(יב)מדוע, ומה תועלת שקדמוני הברכים והניקוני השדים.
(יג)כי עתה, ואלו עתה מתי כי אז שקטתי, ואלו גועתי כי אז נחתי.
(יד)עם, עם מלכי הארץ ונסיכיה אשר בנו הרבה מחרבותיה. וכתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״י מהדורתי עמ׳ שז: ובישוב ובבנינים מתפארים המלכים והנסיכים כאמרו עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו.
(טו)או עם, או עם שרים שהיה להם הזהב ומלאי בתיהם ממטבעות הכסף. בכל מקים שנזכר כסף במקרא, אם הוא חומר מתרגמי רבני ״פצה״ ואם הוא מטבע מתרגמו ״ורק״ יראה פירושי רבנו לתורה מהדורתי שמות כה ג הע׳ 1. וכוונת איוב בכל זה ששם בקבר מבחינה תאורתית נחים כולם באופן שוה העמלים והמיוסרים ורמי המעלה התפקידית שהם המלכים ואשר היו בעלי בניני פאר ואף בעלי העושר כולם שוים, ואל תחשביני לשוטה בחמדי את המות.
(טז)או כנפל, או לו הייתי כנפל קבור כעוללים אשר לא ראו את האור. הראשון נפל שלא כלו לו חדשיו, והשני גמור ושלם אלא שמת עם לידתו ולא הספיק לראות אור העולם.
(יז)שם, שם הרשעים חדלו מן העברות ושם ינודו העמלים, כאלי כתוב חדלו מלהרגיז. וכ״כ בפירושו לתהלים מהדורתי עמ׳ מד: וגם אין הרשעים ממרים שם אלא כבר נכרת מהם פעלם כאמרו שם רשעים חדלו רגז.
(יח)יחד, כל האסירים שאננו לפי שלא שמעו קול נוגש.
(כ)למה, למה זה הוא נותן אור לעמל החיים למרי הנפש.
(כא)המחכים, המצפים למות ואיננו וחופרים עליו את המטמינים כלומר חופרים את המטמונים לחפש אחריו.
(כב)גיל, ״אלטרב״ והיא התנועעות האדם והתנודדותו בשירתו וזמרתו או בהספדי ונהיו. ופירושו כאן השמחים בקינתם ונהים. כתב רבנו בפירושו לתהלים ב יא וגילו ביעדה, תרגמתי וגילו חרדה, לפי שהם שלשה מובנם כענין הזה, וכמריו עליו יגילו (הושע י ה). השמחים אלי גיל. יגילו ברעדה. ומי שיודע שהערבים משתמשים במלת ״טרב״ במקום הפחד כמו שמשתמשים בו במקום השמחה אתרגם לו שלשת המלים הללו ״טרב״ ראה שם מהדורתי עמ׳ מי ועמ׳ נז.
(כג)לגבר, לגבר אשר נפתרו ונעלמו דרכיו ממנו ויסר ד׳ בעדם לפניו. כלומר שהדרך הנכונה וארחות החיים המוצלחים נסתרו ונעלמו ממנו וכאלו גדר ה׳ בעדו מלראותם ומלהביט נכונה, וכל דבר שמתכנן לטוב נוהל בו כשלון ונהפך לו לרע, וכפי ההמשך בשני הפסוקים דלקמן. ובמהדורא קמא כתב בפירושו ״לא ישאף לחיים כי אם אדם אשר עניניו ודרכיו מוגנים מן היסורין, וכבר סכך ה׳ עליו ושמרו מן היסורין כמו הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב ח).
(כד)כי, כי בעת אכלי יבואו אנחותי, וכעת שתותי יתפרצו שאגותי. תרגם שאגתי ״זיאר״ והוא הכעס העצור והיגון העצום.
(כה)כי, ואשר פחדתי ממנו בא לי, ואשר חרדתי מפניו חל בי. כלומר כל מה שנזהרתי ונשמרתי מפני מכשול מסויים או פגע רע דוקא דרך זהירותי היתה לי למכשול.
(כו)לא, וכאלו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי כאשר חלו היסורין, וטבעי הדבר כאשר אדם מתיסר וסובל לאחר השלוה נתקף בהרגשה כאלו כל ימיו בסבל, ונשכח כל השבע אשר היה בארץ מצרים.
מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות)